נולדתי בירושלים, נשמתי בה את שנות ילדותי והתחככתי בהיסטוריה שלה. האזנתי לקולות שעלו מן החצרות, הרחתי אזוב בשולי הקירות ונשענתי על גדרות שלחשו לי סודות. כשאני מביטה בעירי הקסומה, אני חשה שהאווירה יוצקת לתוך לבי את שלל הצבעים.
אווירה איננה סיפור. אווירה היא שלל של חושים ואני מרגישה שביטוי אבסטרקטי מתאים לה ביותר. אני טובלת את מכחולי בצבעים, שואבת מהם את גווני הנצח של העיר, נוגעת בקנווס ומרגישה כמו ניגון משתפך על הבד.
לפעמים, כאשר מכחולי משלב זרועותיו עם קרני השמש, יוצאים הם במחול משותף וירושלים נצבעת באורות של זהב.