שערים

השערים המקושתים בירושלים מעוררים בי סקרנות ודמיון רב. הם טומנים בחובם מסתוריות רבת שנים.

אני מספרת לעצמי את סיפור הדמויות שדרכו על מפתנם ונעלו במנעול ובריח את סיפורה של ירושלים.

אך האבנים המסותתות מעל כל שער, והמדרגות הפצועות למרגלותיהם  נותנים הצצה קטנה לסיפורם וכר נרחב לדימיוני.

בבואי לצייר את השערים של שכונות ירושלים, אינני זונחת את החלודה שאוחזת בהם. אני מדמה את החלודה מתחננת לבל אשכח את גילה, שאבכה עמה את שנות גלותה. אני מציירת את הסורגים נאחזים בהשתרגות בשער, ומדמה את אחיזתם כאחיזת העם היהודי בירושלים עירו.